<h1>ראב"ן שו"ת סימן מ"ג</h1>
<h2>דף קיז:</h2>
שאלוני חכמי רנשבורק על ראובן ושמעון שהעידו על לוי שהלוה ליהודה מנה בפני שניהם אלא שנחלקו עדותן בזה שהאחד אומר בב' בשבת היה מעשה והשני אומר בג' בשבת, אם מצטרף עדותן ואם לאו. והשבתי דעתי נוטה דמצטרפין לעדותן ולא מפסיל בהכי, כנהרדעי דאמרי [סנהדרין ל':] הלואה אחר הלואה מצטרפת, והדברים קל וחומר ומה התם דאחד אומר באחד בשבת הלוה בפני מנה ואחד אומר בג' בשבת הילוהו בפני מנה דאיכא למימר מנה דקא מסהיד האי לא מסהיד האי אמרינן כיון דתרווייהו אמנה קא מסהדי מצטרפי, כל שכן הכא דתרווייהו אמנה קא מסהדי אלא שחלוקין בזמן דמצטרפי. ואי משום דהתם לא מכחשי אהדדי והכא מכחשי אהדדי בזמן, התניא [שם ל"א.] אמר רבי שמעון בן אלעזר לא נחלקו וכו' עד על מה נחלקו על כת שהאחד אומר מנה הלוהו והשני אומר מאתים שבית שמאי אומרים נחלקה עדותן וב"ה אומרים יש בכלל מאתים מנה, אלמא אע"ג דמכחשי אהדדי בעיקר ההלואה מצטרפת לעדותן, כל שכן היכא דשוו בעיקר ההלואה ומכחשי בזמן דמצטרפי. וקיימא לן כרבי שמעון בן אלעזר אליבא דבית הילל, דהא ר' אמי דן דינא כוותיה באחד שהעיד דמי חבית של יין חייב פלוני לפלוני והשני העיד דמי חבית של שמן וחייב ר' אמי לשלומי דמי חבית של יין מתוך חבית של שמן, ורבי נמי דן כוותיה באחד אומר בדיוטא העליונה הלוהו ואחד אומר בדיוטא התחתונה הלוהו וצרף רבי עדותן. וכי תימא ה"מ היכא דמכחשי אהדדי בבדיקה כי הא דרבי ור' אמי דאמר רב יהודה [שם ל':] עדות המוכחשה בבדיקה כשרה בדיני ממונות, אבל היכא דמכחשי אהדדי בחקירה כגון באיזה יום כי הכא לא מצטרפי ועדותן פסולה. ליתה לדרב יהודה, מדרבי חנינא דא"ר חנינא [שם ב':] דבר תורה א' דיני ממונות וא' דיני נפשות בדרישה וחקירה ומאי טעם אמרו דיני ממונות לא בעי דרישה וחקירה כדי שלא תנעול דלת בפני לווין, וכיון דלא בעינן דרישה וחקירה הוי חקירה כבדיקה מה בדיקה אע"ג דמכחשי אהדדי כיון דאמנה קא מסהידי מצטרף אף חקירה נמי כיון דאמנה קמסהדי מצטרפין. ומדתירץ רבא [שם ג'.] למתניתין דדיני ממונות בשלשה גזילות וחבלות בשלשה כר' חנינא, ש"מ כוותיה קיימא [לן], דאמר רבא לעולם תרתי קתני דיני ממונות דהיינו הודאות והלואות בג' הדיוטות גזילות וחבלות בג' מומחין ומשום דרבי חנינא. והשתא דקיימא לן כר' חנינא ולא בעי למחקר אזמן ואי שתקי ולא מדכרי ליה לא חקרינן עלייהו, כי אמרי ליה אינהו ומכחשי אהדדי לא מפסל עדותן בהכי דהא לאו עיקר עדות הוא, ואי הוו אילו סהדי אתו למכתב שטרו והוו חלוקין בזמן אילו הוו אתו לקמן למישאל היכי ניכתוב מי לא אמרינן להו כתובו מיום ג' דהוא מאוחר והוי שטרא מעליא ולא פסלי לעדותן למימר נחלק, הכא נמי לא נחלק ומצטרף.
והואיל ואתא לידן מעשה עדות נימא ביה מילתא. ראובן טען על שמעון מנה לי בידך שהלויתיך ושמעון אומר לא הילותני כלום, והעדים מעידים בפנינו הלוה לו חייב. ואפילו אם העד האחד אומר בפני הילוה לו ביום ראשון והשני אומר בפני הילוהו ביום שני חייב דמצרפינן לעדותן כדפרישית. ואפילו אמר הא' מנה פשיטים חדשים הילוה לו והשני אומר מנה פשיטים ישנים הילוהו מצטרפת לעדותן, דאמרי נהרדעי אפילו אחד אומר מנה שחור ואחד אומר (ישן) [לבן] מצטרפין כרבי שמעון בן אלעזר, ומשלם מנה שחור שהוא גרוע מן הלבן. וכן אם אמר אחד מנה הילוה לו כנגד זקוק של כסף והשני אמר מעות הילוה לו כנגד זקוק של זהב, מצטרפין לעדות ונותן לו זקוק של כסף. וכן אם האחד אמר בפני הילוה לו ביום ב' מנה ושני אמר בפני הודה לו ביום ג' מנה מצטרפין, או שאמר האחד בפני הודה לו ביום ב' והשני אמר בפני הילוהו ביום ג', או שאמר האחד בפני הודה לו ביום ב' והשני אמר בפני הודה לו ביום ג' כולהו מצטרפין, דאמרי נהרדעי בין הודאה אחר הודאה בין הודאה אחר הלואה בין הלואה אחר הלואה מצטרפין כרבי יהושע בן קרחה, דתניא לעולם אין עדותן מצטרפין עד שיראו שניהם כאחד ורבי יהושע בן קרחה אומר אפילו בזה אחר זה והילכתא כוותיה. ואם טענו הילויתיך והלה אומר לא הילויתני, והעדים מעידים שהלוהו, אפילו אמרו העדים פרעו חייב, שכל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי והרי הודה שלא פרע, והודאת בעל דין כק' עדים דמי כדאמרינן [שבועות מ"א:] ההוא דאמר לחבריה הב לי מאה זוז דאוזיפתך א"ל לא היו דברים מעולם אזיל אייתי סהדי דאוזפיה ופרעיה אמר רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. אבל אם טענו ראובן לשמעון מנה הילויתיך במקום פלוני ושמעון משיבו לא באתי באותו מקום מעולם, ובאו עדים והעידו שהיה באותו מקום, לא הוחזק כפרן, דכל מילתא דלא רמיא עליה דאינש למידכר עביד לה ולא אסיק אדעתיה. הלכך נשבע שלא הילוהו ופטור, דאמרינן [שם ל"ד:] ההוא דאמר לחבריה מנה הילויתיך בצד עמוד פלוני אמר ליה לא עברתי בצד עמוד פלוני זה מעולם ואתו סהדי דהשתין מים בצד עמוד ההוא סבר אביי למימר הוחזק כפרן אמר [ליה רבא] כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש עביד ולאו אדעתיה, והכי הילכתא. ואם טענו ראובן לשמעון מנה הילויתיך ושמעון משיבו הילויתני ופרעתיך, נאמן ובשבועה, דקיימא לן [שם מ"א:] המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, ואם אמר אל תפרעני אלא בעדים חייב לפורעו בעדים. ואם אמר פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים נאמן בשבועה, ואם אמר לו אל תפרע לי כי אם בפני ראובן ושמעון, צריך לפורעו בפניהם, דאמר רבא להכי אמר ליה בפני ראובן ושמעון דלא נידחייה למימר פרעתיך בפני פלוני ופלוני והלכו להם, אבל אם אתו סהדי ומסהדי דוודאי פרעיה פטור דהא פרעיה. ואי טעין ואמר קיבלתי הפרעון לפיקדון עד שיבואו ראובן ושמעון ואחזיר לו ויקיים תנאי בפני ראובן ושמעון ונאנסו ממני, אמרינן ליה כיון דמודית דקבילתנהו פירעון הוא, ואי משום תנאי זיל אייתנהו וקיים תנאך בפני ראובן ושמעון. וכדרך שאמרנו בהלואה כך דין הפיקדון. אם טענו מנה פיקדון לי בידך והלה משיב אין לך בידי כלום והעדים מעידים שהפקיד בידו חייב, וכן אם האחד מעיד בפני הפקיד ביום ב' והשני אומר ביום ג' מצטרפין, וכן אם אמר האחד בפני הודה לו ביום ב' והשני אומר בפני הודה לו ביום ג' מצטרפין, וכן אם אמר האחד בפני הודה לו והשני אמר בפני הפקיד לו מצטרפים. וכל הודה אמרנו שהועמד ואמר לו תהיה עד בדבר לא שנא אמר לוה [סנהדרין כ"ט:] אתם עדיי לא שנא אמר מלוה, והוא הדין למפקיד ונפקד. אבל טענו מנה פיקדון לי בידיך, אם השיב החזרתי לך, לא שנא הפקיד בעדים לא שנא הפקיד בשטר נאמן ובשבועה, דבעא מיניה רב עמרם מרב חסדא [ב"ב ע'.] המפקיד אצל חבירו בשטר ואמר לו החזרתיו לך מהו, מיגו דאי בעי א"ל נאנסו מהימן כי א"ל נמי החזרתיו לך מהימן, או דילמא שטרך בידי מאי בעי. א"ל נאמן, ונימא ליה שטרך בידי מאי בעי, וליטעמך אילו א"ל נאנסו מי מצי אמר ליה שטרך בידי מאי בעי, א"ל סוף סוף כי אמר נאנסו שבועה מי לא בעי, מאי נאמן נמי דקאמר נאמן בשבועה, וכן הלכה. ואפי' אמר לו אל תחזירני אלא בעד[ים] ואמר החזרתי לך בעדים והלכו למדינת הים נאמן ובשבועה, אבל אם אמר לו אל תחזירני אלא בפני ראובן ושמעון ואמר החזרתי לך בפני פלוני ופלוני והלכו למדינת הים אינו נאמן, דלהכי אמר ליה בפני ראובן ושמעון דלא נדחייה. והאומר לחבירו תן לי מנה שהילויתיך והלה אומר והלא פרעתיך וראו פלוני ופלוני כשפרעתיך ובאו פלוני ופלוני ואמרו לא ראינו שפרע לו, ישבע שפרעו ופטור כדאמרינן [שבועות מ"א:] ההוא גברא דאמר לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך, א"ל ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני, אתו פלוני ופלוני ואמרו להד"ם. סבר רב ששת למימר הוחזק כפרן, אמר רבא כל מילתא דלא רמי עליה דאיניש עביד ולאו אדעתיה, וכיון שאלו פלוני ופלוני לא הוזקקו לעדות לדבר לאו אדעתייהו לאידכורי ואי הוו [דכירו לא הוה] משתבע, והשתא דלא דכירי ישבע ופטור. ואמרינן נמי [ב"ב ק"ע.] רב יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי בר' אבא, אתא לקמיה דר' יצחק נפחא, א"ל פרעתיך בפני פלוני ופלוני, א"ל יבואו פלוני ופלוני ויעידו, א"ל ואי לא אתו לא מהימנא והא קיימא לן המלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים, א"ל אנא בההיא כשמעתא דמר סבירא לי דאמר ר' אבא אמר רב הונא האומר לחבירו פרעתיך בפני פלוני ופלוני יבואו פלוני ופלוני ויעידו, והאמר רב גידל אמר רב הלכה כדברי חכמים דאמרי [הבא] לידון בשטר ובחזקה שטען החזקתי ג' שנים וגם יש לי שטר לא אמרינן ליה הבא שטרך וברר דבריך אלא מכיון דאייתו עידי חזקה נידון בחזקה בלא שטר אף אני אע"פ שטענתי פרעתיך בפני פלוני ופלוני דכיון דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפורעו בעדים נאמן אני לומר פרעתיך ואיני צריך להביא אותם פלוני ופלוני לברר דבריי, ואף רבי שאמר נידון בשטר דא"ל הבא שטרך וברר דבריך כאשר טענת עם החזקה, לא אמר אלא לברר דבריו שטען שטר יש לי דכיון דאמר הכי יביא מיהו אי לא מצי לברר לא מפסיד בהכי דסגי ליה בחזקה, א"ל אנא נמי לברר קאמינא שאם תברר דבריך שיעידו פלוני ופלוני אינך צריך לישבע ואם לאו צריך אתה לישבע.
השיבוני חכמי רינשפרק נראין דבריך בעינינו [ויפה] לימדתנו בעדות המכחישות זו את זו בבדיקות וה"ה לחקירה, וכל ראיותיך נראין בעינינו וכן היינו מדמין מתחילה ולא רצינו לסמוך על דעתינו, ועתה יש כדי לנו לסמוך עליך. אפס ליבינו מגמגם בהא דרבי שמעון בן אלעזר דמוקי פלוגתייהו דבית שמאי וב"ה בכת אחת א' אומר מנה וא' אומר מאתים, דמאי טעמא דב"ה דמכשרי עדותן במנה והרי אחד מהן פסול בוודאי שהעיד עדות שקר במנה שני, ועד כאן לא פליגי [שבועות מ"ז:] רב הונא ורב חסדא בשתי כתי עדים המכחישות זו את זו דרב הונא אמר זו באה בפני עצמה ומעידה ורב חסדא אמר בהדי סהדי שקרי [למ"ל] ופסיל להו לכל עדיות, ואפילו רב הונא לא מכשיר אלא כל כת בפני עצמה אבל בחד מכת זו ואחד מכת אחר פסיל דוודאי אחד מהן פסול, וה"נ אחד מהני ודאי פסול דהא מוכחש במנה שני ואמאי מכשר ליה בעדות של מנה. ואם יש בידך להשיב תשיב לנו ותאיר עינינו. תשובתם. תמיה אני עליכם ישבי יעבץ החרש והמסגר אשר לבבכם כלב האולם, כי אמרתם כשזה אומר מנה וזה אומר מאתים דהוי הכחשה ויפסל אחד מהן, א"כ שתי כיתין אחד אומרת מנה ואחת אומרת מאתים מפסיל נמי אחת מן הכיתין דהא מכחשי אהדדי, וקאמרי בית שמאי ובית הילל דיש בכלל מאתים מנה ודיינינן אפומייהו ולא מיפסלי, וא"כ רב הונא ורב חסדא דקא מיפלגי בשתי כיתין המכחישין זו את זו דמיפסלי דאמרי כמאן לא כבית שמאי ולא כבית הילל, דאפילו רב הונא פסיל להו בחד מלוה וחד לוה והכא חד מלוה וחד לוה הוא, אלא ודאי לא הוי הכחשה עד שמכחיש זה את זה בכל העדות כיון דקיימא לן כרבי חנינא דלא בעינן דרישה וחקירה בדיני ממונות משום נעילת דלת, הילכך כל היכא דמצינן לצרופי עדות המכחשת בבדיקות כשירה בדיני ממונות, והודאה אחר הודאה והלואה אחר הלואה מצטרפין, וכולהו משום נעילת דלת, הילכך כל היכא דמצינן לצרופי עדות העדים משום תקנת המלוה שלא תהא נעילת דלת מצרפינן ואזלינן בתר מאי דשוה סהדותייהו, וכי אמר אחד מנה ואחד מאתים במנה דשוה מצרפינן לסהדותייהו ומנה השני לא הכחשה הוא, אבל כי מכחשי אהדדי בכל העדות הוי הכחשה. ועוד מדקאמר בפרק האשה ביבמות [קי"ז:] אחת אומרת נהרג ואחת אומרת מת רבי יהודה ורבי שמעון אומרים הואיל וזו וזו מודות שאינו קיים הרי אילו ינשאו, והוא הדין עד אומר מת ועד אומר נהרג כדפרישית בראש קונטרס האחרון של זה הספר, ובעד אומר מת ועד אומר לא מת לא ינשאו, אלמא לא הוי הכחשה עד שמכחיש בכל העדות. ורב הונא ורב חסדא במכחישין זו את זו בכל העדות, כגון כת אומרת ליטרא זהב או חבית של יין ממש וכת אומרת לא כי אלא ליטרא של כסף או חבית של שמן ממש, או שאומרת כת אחת מנה הלוה פלוני לפלוני ביום פלוני ובמקום פלוני וכת אחת אומרת הלא המלוה או הלוה היה עמנו במקום פלוני ביום פלוני, או שאמרה כת אחת מנה ולא מאתים והשניה אומרת מאתים ולא מנה דמכחישין זו את זו בכל העדות, בהא פליגי רב הונא ורב חסדא, ואמר רב חסדא כיון דלא ידעי איזה כשר ואיזה פסול תרווייהו פסולין לכל עדיות, ורב הונא אמר זו באה בפני עצמה וכו' דכי באה בפני עצמה אמרינן זו היא הכשירה דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן, אבל אחת מכת זו ואחת מכת זו דודאי איכא פסול לא, אי נמי בחד מלוה וחד לוה דודאי חד משטר פסול תרווייהו פסולין. ומדאמרי בית שמאי נחלקה עדותן ולא אמרינן בטל עדותן, משמע דהכי קאמר נחלקה העדות דמנה דקמסהיד האי לא קא מסהיד האי, ובית הילל סברי כיון דתרווייהו אמנה קמסהידי מצטרפין לעדות.
